ההליך החל עוד בשנות השמונים:
1. הוועדה למימי חופין החליטה ב-1984 לאשר עקרונית את התכנית להקמת המרינה בכפוף "להגשת מודל פיסי או לחילופין הגשת חוות דעת מגוף מקצועי ימי מוכר באי הצורך בבניית המודל הפיסי וכן התחייבות מעיריית אשדוד לנקוט באמצעים לשיקום החוף והגנתו במידה והקטנת רוחב החוף תהיה מעבר ל-10 מטרים. בשל כובד ההשקעה, הוחלט כי ייבנו במרינה כ-220 יחידות דיור" (פרוטוקול הולחו"ף מיום 25.05.05).
2. בשנת 1993 הובילה בחינת עלויות מחודשת להגשת תכנית חדשה 45/101/02/3 שקבעה כי סך יחידות הדיור הנדרשות לכדאיות הכלכלית של הפרויקט עומד על 936 יח"ד. בנוסף אישרה התכנית 27,500 מ"ר מסחר, 15,000 מ"ר משרדים ו-107,600 מ"ר זכויות למלונאות. הפיצוי לפגיעה בחוף הייתה ההבטחה לתושבי העיר כי במסגרת התכנית, יקום במתחם אגם וטיילת תיירותית הסובבת אותו כחלק ממוקד הבילוי והווי של המרינה.
3. בשנת 1998 יזמה הועדה המקומית תכנית המציעה יצירת אגם נופש פנימי, כאשר אי תיירות מפריד בין האגם למעגנה היוצר שפע של טיילות לציבור המבקרים "שינוי זה מאפשר קשר הדוק יותר בין העורף האורבאני למעגנה, תוך ניצול הטופוגרפיה המשתפלת לכיוון המים. לא עוד רקמת "רשת" נוספת בעורף המעגנה אלא אמפיתיאטרון אורבאני הצופה אל המים" (פרוטוקול הולחו"ף מיום 31.08.05). זכויות הבנייה שניתנו באותה התכנית נשארו ללא שינוי.
נספח הבינוי של התכנית כלל שתי טבעות מבנים מסביב למרינה: המעטפת הפנימית, הנמוכה, יועדה למסחר ולמלונאות, ואילו המעטפת החיצונית, הגבוהה יותר, יועדה לדירות עם נוף לים. בתוך המרינה עצמה תוכננו גם ארבעה מלונות: שלושה גבוהים בדרום המרינה, ואחד נמוך יותר בצפונה. התכניות לא נדונו בולחו"ף מאחר והן אושרו טרם כניסת התיקון לחוק השמירה על הסביבה החופית שאושר ב-2004 ועל פיו "כל תכנית המובאת לאישור החל מיום תוקפו של החוק והכלולה בתחום של 300 מטר שיימדד מקו החוף של הים לכוון היבשה וכן התחום שיימדד מקו החוף לכוון הים עד סוף מימי החופין, לרבות, ביבשה – פני הקרקע ותת הקרקע, בים – קרקעית הים ותת הקרקעית – להלן הסביבה החופית, לא תופקד ולא תאושר אלא לאחר קבלת אישור הוועדה" (פרוטוקול הולחו"ף מיום 26.10.05). מטרתו של התיקון לחוק היה להגן על הסביבה החופית, לצמצם במידת האפשר פגיעה בה ולקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא של הסביבה החופית.
4. בשנת 2002 הוגשה על ידי יזמי התכנית בשיתוף עם הוועדה המקומית תכנית חדשה. הרקע להגשתה היה הודעה של יזמי התכנית לוועדה המקומית כי כתוצאה מנפילה דרמטית בביקושים למסחר ומשרדים הם אינם יכולים לפתח את המטלות הציבוריות שנדרשו מהם בתכנית 70 (זאת למרות שעפ"י החוזה המקורי בין מנהל מקרקעי ישראל ליזמים נקבעו שלביות ביצוע להקמת השטחים הציבוריים כתנאי להקמה של המגורים). בפועל שיווק המנהל את השטחים למגורים ולקניון טרם ההקמה של המטלות הציבוריות. "בתכנית החדשה לעומת הקודמת, לא ניתן יהיה לקבל היתרים להקמת המגורים במידה ולא יפותח השטח המרכזי ולא יוקם בית מלון, וזה הבדל משמעותי לעומת התכנית המאושרת, שדברים היו על הנייר, ולא ביצענו אותם כתוצאה מנפילה דרמטית בביקושים למסחר" (פרוטוקול הולחו"ף מיום 26.01.06).
5. ביום 12 באוגוסט 2010 התקבלה החלטת ועדת הערר שליד המועצה הארצית לתכנון ובניה בקשר לערר אשר הוגש על ידי הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד ועמותת אדם טבע ודין. בהתאם להחלטה, הערעור נדחה ובהסתמך על תמיכת מהנדס העיר אשדוד ואדריכלית הוועדה המחוזית, הוחלט לאשר ליזם הנדל"ן להוסיף ולבנות עוד 275 יחידות דיור וכן לקבוע חוסר וודאות בקשר לעתידו של האגם - שהקמתו הופקרה לחסדי הוועדה המקומית.
הפורום הצר על ההחלטה, אשר לגישתו היה בה כדי לפגוע באופן משמעותי בסיכוי אשר נותר להקים אזור תיירותי, פנאי ובילוי אמתי בלב ליבה של אשדוד, בסמיכות למוקד משיכה לתיירות - המרינה.
6. חברת המרינה הכחולה זנחה את פיתוח האגם, אך רקמה פתרון יחד עם עיריית אשדוד לפיתוח כיכר גדולה במקום האגם, לאירועים גדולים. הפורום הציבורי נפגש עם ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי, והתרעם על התכנית אשר נרקמה בחדרי העירייה ולא הוצגה בפני התושבים. באחת הפגישות הוצע לערוך שיתוף ציבור בנושא האגם.
7. בתאריך 26.1.2015 נערך הליך לשיתוף הציבור באולם "יד לבנים" ונכחו בו כ-400 איש. הועלו בפני הנוכחים שתי האלטרנטיבות. בסופו של דבר ובעקבות רמת המעורבות והחשיבות שהתושבים ראו בעתידה של העיר, הוחלט על חזרה לאלטרנטיבת האגם.
